חלב על הזמן: מסע לנהריה בעקבות החלב

חלב על הזמן: מסע לנהריה בעקבות החלב
סופיה לורן
צילום:באדיבות עיריית נהריה

כדאי לנסוע לעיר היקים בצפון כדי להכיר את ההיסטוריה של שטראוס

הזמן אינו עוצר מלכת בנהריה ומאז הקמתה לפני כשמונים שנה, מ-1935 ועד היום, היא ממשיכה בתנופת התפתחות שמצעידה אותה קדימה. את הרעיון להקמת נהריה הגה המהנדס יוסף לוי שנולד בגרמניה ועלה ארצה ב-1913. ב-1934 הנקודה הצפונית ביותר בה ישבו יהודים הייתה בעכו. אז התגוררו במקום לא יותר מ-300 יהודים בודדים שהיוו  מיעוט בקרב האוכלוסייה הערבית. היישוב היהודי הצפוני ביותר היה בקריות.

לוי שהתגורר בחיפה נהג להשקיף במשקפת מביתו לכיוון ראש הנקרה. שאיפתו הייתה להקים ישובים יהודיים בשטחים השוממים שבין עכו לראש הנקרה.  הוא שמע כי גרמנים טמפלרים משרונה התכוונו לרכוש אדמות מצפון לעכו. לוי הקדים אותם והקים חברה מיישבת בשם “נהריה משקים זעירים בע”מ”. הוא רכש את האדמות שהתכוונו הטמפלרים לרכוש בצד אדמות נוספות. כך הגשים לוי את חזונו לייסוד נהריה שלא נכללה עד אז במפת ההתיישבות של המוסדות היהודיים.

אל החברה שהקים הצטרפו המהנדס שמעון רייך והאגרונום ד”ר זליג סוסקין וב-1934 רכשה החברה בעזרת כספים פרטיים 2,400 דונם אדמה ממשפחת טואני הלבנונית תמורת 34,000 לירות ישראליות.בכך יצאה לדרך הקמתה של נהריה שהתעתדה להיות יישוב המתפרנס מחקלאות.  את המודל החקלאי של החוות המשפחתיות העתידיות בנות 5-9 דונם לחווה הביא עמו מספרד האגרונום ד”ר זליג סוסקין. שתי המשפחות הראשונות התיישבו בנהריה ב-10 לפברואר 1935. תאריך זה נחשב כתאריך הרשמי לייסודה של נהריה שבפברואר 2015 מלאו לה 80.

סופיה לורן|צילום:באדיבות עיריית נהריה
סופיה לורן|צילום:באדיבות עיריית נהריה

המועמדים הפוטנציאלים הראשונים לרכוש חלקה לצרכי חקלאות ביישוב החדש – נהריה, היו יהודים יוצאי גרמניה בעלי מקצועות חופשיים כגון מהנדסים, רופאים, אדריכלים, עורכי דין, סוחרים וכד’. זאת משום שבאותה תקופה היטלר עלה לשלטון בגרמניה ועל חוקיו הראשונים נגד היהודים חל האיסור לעסוק במקצועם. “רגע” לפני החלת החוק, יהודים אלה השתייכו למעמד כלכלי יותר גבוה, הכסף היה עדיין ברשותם ועדיין ניתן היה לעזוב את גרמניה ולהביא ארצה כסף. לכן מרבית מתיישביה הראשונים של נהריה היו יהודים יוצאי גרמניה בעלי מקצועות חופשיים, אבל זו בדיוק הייתה הבעיה. בנהריה הם התעתדו לעסוק בחקלאות בה לא היה להם מושג. החברה “נהריה משקים זעירים בע”מ” דאגה לכך באמצעות מומחים לחקלאות שהדריכו את אותם עולים וסייעו בהסבתם המקצועית לחקלאות. בחלק מהמקרים אילוצים החזירו את העולים למקצוע המקורי.

ב 1935 מכרה החברה “נהריה משקים זעירים בע”מ 450  דונם בדרום נהריה (כיום שכונת עין-שרה) לתעשיין היהודי העשיר פיליפ ליברמן מסטניסלבוב, פולין (המכונה כיום איבנו פרנקוב ומשתייכת לאוקראינה). ליברמן התכוון להקים בנהריה חווה חקלאית מודרנית שלשם הפעלתה רכש 50 פרות הולנדיות גזעיות ואיכותיות. באותה עת הוא צבר כבר בפולין ותק עשיר בתחום משק החלב ובנהריה, כתוספת לפרדס שהיה קיים במקום, הוקמה הרפת ונטעו במקום גם מטעים וגינת ירק.

כל הקומפלקס הצריך הנחת צנרת מים. משהושלמה המלאכה, נרכשו סוסי עבודה וטרקטור חדשני מתאים. החווה שבנהריה נוהלה עבור משפחת ליברמן ע”י האגרונום, אבשלום ברגמן , בוגר ביה”ס החקלאי מקווה ישראל שאליו הצטרפה קבוצת צעירים מסטניסלבוב. לחווה הוענק השם עין – שרה ע”ש אשתו המנוחה של פיליפ ליברמן.

לענף הרפת בנהריה דאג ליברמן מתוך הכרות עם הנושא עוד מפולין. זאת במקביל לשאר עיסוקיו שם. הרפתנות היוותה אחד מתחביביו והוא היה חלוץ בפולין בחידושים בתחום. תמיד דאג לרמת תברואה גבוהה ברפת שהייתה בבעלותו בפולין באמצעות מדים נקיים לעובדיה. כן דאג לאיכות החלב שיתקבל ע”י הבאת פרות משובחות משוויץ, הבאת פר הרבעה משובח והובלת העדר למרעה בשדות כפריים וטובים מדי עונה. ליברמן היה הראשון בכל פולין שהכניס לרפת שבבעלותו מתקן לפסטור חלב שהיווה דוגמה בפולין כולה. בזכותו היו אלה תושבי סטניסלבוב שעברו מרכישת חלב בכדים לחלב בבקבוקי זכוכית.

ובעוד בפולין חשדו עקרות הבית בחלב שהגיע בבקבוקי זכוכית ותהו באשר לצורך בהרתחתו, באנגליה של 1920 כבר נהנו הציפורים מהסוג ירגזי כחול (BLUE TIT) מהחלב החדש בבקבוקי הזכוכית. ציפורים אלה מעופפות להן בלהקות, הן סקרניות ונוהגות לבדוק כל תופעה חדשה בשטח לשם מציאת מקורות מזון עבורן. חוקר ציפורים אנגלי חקר ומצא שהירגזי למד לפתור בעיות מורכבות, גם כאלה שאינן רובצות לפתחו בטבע. כך למשל למד הירגזי לנקר את מכסי האלומיניום של בקבוקי החלב שרוכזו ע”י החלבנים לפתח דלתות בתי המגורים. בעקבות ניקור המכסה יכול היה הירגזי ליהנות מהשמנת המצטברת בצוואר הבקבוק. לימוד זה הועבר במהרה והפך לנחלת כלל להקות הירגזי ברחבי אירופה והוא נחקר יותר לעומק על ידי L. M. Aplin  ממכון Edward Grey, לצפרות שדה, המחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת אוקספורד, אנגליה.

ובנהריה, באופן טבעי, אחד מענפי החקלאות עליו הייתה אמורה להתבסס פרנסת היישוב היה משק החלב.  המתיישבים העתידיים ביישוב החדש היו ברובם חסרי ניסיון בתחום ורק עקשנותם והתמדתם הביאו לתוצאות חיוביות.

טרם הקמתה הרשמית של נהריה התגוררה במקום משפחת מנשאדי. משפחה זו שהגיעה מאירן דרך לבנון עוד בשנת 1890 בעת שהשלטון בארץ היה עותמאני התגוררה בגבולות השכונה ששמה הוסב בהמשך לעין-שרה. בבעלותה היה שטח חקלאי גדול שכלל גם כבשים, עיזים ופרות שהניבו חלב. אלה היו , ככל הנראה, לצריכה עצמית.

בנוסף, עוד הרבה בטרם הוקמה נהריה, ראשוני העוסקים בארץ באופן מאורגן בתעשיית החלב היו דווקא המתיישבים הטמפלרים. אילולא יוסף לוי הייתה, ככל הנראה, גם נהריה הופכת ליישוב של הטמפלרים. אלה  הקימו לעצמם מספר מושבות חקלאיות ברחבי הארץ בקרבת יישובים יהודיים והוסיפו לפרנסתם את משק החלב. מאחר שיישובי הטמפלרים היו בפריסה מוגבלת, זכו הישובים היהודיים המרוחקים יותר לקבל מענה לצריכת החלב מרועי צאן ערבים. אלה היו מגיעים עם עדרי העיזים לפתח בתי היהודים שקיבלו שירות “מקוון” של חליבה “און ליין” ישר לתוך הכד של עקרת הבית. בהוראת המנדט הבריטי השירות המקוון פסק ב1917. שירות זה התחלף בשירות שניתן במוקדי מכירה מסוימים ביישוב היהודי. לשם הגיעו הרועים עם עדריהם ומשם חולק החלב לבתי היהודים. מאז חלה האצה בהתפתחות מקצוע ה”חלבן”

התפתחות נוספת במשק החלב בארץ הייתה בתקופת העלייה השלישית (בין 1919 ל 1924) זו היוותה המשך טבעי לעלייה השנייה – והביאה להתפתחות היישוב היהודי בערים ובמושבות. כן הביאה  להקמת ארגוני התיישבות  וארגוני שמירה והגנה עבריים כגון “השומר” (שחבריו הקימו את גדוד העבודה וההגנה) ולצמיחת תנועות הפועלים, מפלגות “הפועל הצעיר” ו”פועלי ציון” (שחבריהן אחזו בתפיסת עולם ציונית-סוציאליסטית(.

בתקופה זו ניסו היישובים היהודיים החדשים שקמו לשווק את תוצרתם החקלאית שכללה גם את משק החלב. אלה נתקלו במנגנון השיווקי הוותיק והיעיל של הטמפלרים שהקשה על היישוב היהודי עד מאד.

הייתה זו תקופה בה טרם הונהג בארץ פסטור החלב. משך זמן הגעת החלב מרגע החליבה ללקוח היה קריטי. מקררי חשמל טרם היו בנמצא ואת החלב צריך היה להרתיח ולשמור ב”מקרר” שקורר באמצעות בלוקים של קרח שהגיעו לבתים ע”י מחלק הקרח (מקצוע שנעלם מהנוף יחד עם מחלק הנפט ומקצוע החלבן). לפיכך העיסוק במשק החלב היה מחולק לשני חלקים: החלק הראשון היה החלק המעשי שהתנהל החל משעות החליבה בלילה ועד לשעות הבוקר המוקדמות. חלק זה כלל חליבה והפצה לנקודות המכירה שהיו נהוגות. החלק השני כלל קמפיין שווקי של שכנועים שבמהלכו נמכרו עודפי החלב שנותרו תוך שוטטות בשכונות יהודיות והשמת דגש על “צריכת חלב יהודי” כחלק מתמיכה במפעל הציוני.

משראו ביישוב היהודי שלצורך קידום משק החלב יש צורך באיחוד כוחות הוקם ב 1916 “המשביר המרכזי” שממנו צמחה “תנובה” ב 1926 . שלוש  שנים לאחר הקמת “תנובה”  הקימה זו מחלבה בחיפה (שמוקמה בחלק הערבי של העיר) ולמנהלה מונה זוסיה מנדלבלט שנהג לבקר בבתי הצרכנים באופן אישי בכדי לשכנעם לרכוש חלב מתוצרת תנובה.

מסע השכנוע של זוסיה לא פסח גם על ביתה של הגב’ יהודית ויצמן לבית קרישבסקי , אמו של הנשיא עזר ויצמן שהתגוררה בחיפה. כאן השכנוע לא עזר והיא העדיפה להמשיך ולרכוש מהחלבן הטמפלרי.

תקופת המאורעות בין השנים 1936 – 1939 הערימה קשיים על מחלבת תנובה. משרדיה שבחיפה הועברו אמנם להדר הכרמל , אך המחלבה עצמה נאלצה להישאר במקומה ולעבוד תחת אש. העובדים היו מוסעים אליה בשיירות מאובטחות.

ב 1948, בתקופת המצור על נהריה, הועברה התוצרת לנהריה באמצעות סירות. אז היה כבר גם ייצור מקומי של חלב בנהריה.

בסביבות  1936 , במסגרת העלייה החמישית, הגיעו לנהריה ד”ר ריכרד והילדה שטראוס. סביב צריף מגוריהם גידלו ירקות והקימו רפת קטנה ובה 2 פרות. תושבי נהריה הוותיקים אמרו שאין צורך בפרות נוספות היות שביישוב היו כבר די פרות לצרכיו. השטראוסים התעקשו ולא ויתרו. עובדה זו הוכיחה עצמה בהמשך כמשתלמת מאד. הזוג שטראוס נותר עם עודפי חלב ובצר לו ניסה ליצור מעודפים אלה גבינות. הניסוי הוכתר בהצלחה רבה. את תוצרתם הם מכרו תחילה באמצעות עגלה וסוס. בשנת 1938 כבר הכינה הילדה מעודפי החלב קצפת אותה הגישה על גבי תותים שגידלה. מעדן התותים בקצפת של הילדה התפרסם  בכל אזור הצפון והוחל בשיווקו. מוצרי החלב של משפחת שטראוס זיכו אותם בפרס הראשון מטעם הנציב הבריטי העליון.

ב-1939 כבר הוקמה המחלבה המפורסמת שבמוצריה הוטבע סמל בת היענה (בגרמנית שטראוס). העלייה החמישית השפיעה באופן כללי על תנופת  התפתחות משק החלב בארץ, שכן הייתה זו עלייה שאופיינה בעולים רבים שהגיעו מגרמניה. אלה היו ידועים מחד בדייקנותם הרבה בהשקעתם בעבודה ומאידך בסטנדרטים הגבוהים שדרשו מהמוצר המוגמר.

במסגרת העלייה החמישית הנ”ל עלה ארצה מגרמניה גם ד”ר מקס קרמר שלמד במולדתו רפואת עניים. לנהריה הגיע הד”ר קרמר ב-1935. מאחר שייעודו בארץ היה עבודה בחקלאות, הוא כמעט ולא הביא עמו ארצה את כלי העבודה שלו בתחום רפואת עניים. עצות של הרגע האחרון גרמו לו לשנות את החלטתו. על אף רצונו לעשות הסבה לחקלאות, הנגעים בעיניים בהם נתקל בעיקר בקרב האוכלוסייה הערבית המקומית הסיטו את עיסוקו בחזרה מהחקלאות לרפואת עניים. בלית ברירה הגיע המצב כדי כך שנוצרה “עליה לרגל” אל “עושה הניסים” אליו הגיעו מקרוב ומרחוק. אילוצים “הולידו” את הקליניקה הראשונה שבה בוצעו גם ניתוחי עיניים. הקליניקה  מוקמה בליפט מוגדל (ארגז העץ בו הביאו העולים את רהיטיהם מגרמניה). בחצר היה עץ תאנה גדול שסביב גזעו נבנה ספסל ששימש כ”חדר ההמתנה”. כ”אחות” שניווטה את המוני החולים שימשה העזר כנגד, ג’ני קרמר, אשת הרופא.

הד”ר קרמר שביצע ניתוחי עיניים עוד בגרמניה, המשיך, בלית ברירה, לבצעם גם בנהריה, תוך הקפדה ככל הניתן, על סטריליות גם בתנאים הפרימיטיביים ביותר.

אחד הטיפולים המקובלים של הד”ר קרמר נגד דלקות העניים היה הזרקת חלב מורתח של פרה. הגברים נהגו לקבל זריקה זו בזרוע והנשים בישבן.

נשמע לכאורה תמוה, אבל מסתבר שטיפול מסוג זה מקובל גם ברפואה המודרנית. במאמר מיום 12.1.2008 שפורסם מטעם מחלקת העניים של המכללה למדעי הרפואה B.H.U בווראנסי שבהודו, שכתבו  KS Mehra BB Khare, , נדון השימוש בהזרקת חלב פרה מורתח בהזרקה תוך ורידית או תוך שרירית קודם לביצוע ניתוחי עיניים הקשורים לדלקות קרנית וקשתית. המחקר אותו סקרו הוכיח כי הזרקה טרום ניתוחית של חלב מורתח כנ”ל הביאה להחלמה מהירה יותר מהניתוחים שבוצעו.

ובחזרה לתנובה, במרץ 1951 קיבלה תנובה סיוע מקרן יוניצ”ף של האו”ם לטובת מילוי חלב מפוסטר בבקבוקים. זאת כדי שילדי ישראל יוכלו לשתות חלב הגייני.

קצת לאחר מכן, ב 1956 הצטרף בנהריה, מיכאל,  בן הדור השני למשפחת שטראוס, לעסק המשפחתי שהלך והתרחב. קשיים שחווה העסק ב 1959 ובקשה שהופנתה עקב כך, נענתה ע”י שר המסחר והתעשייה דאז, פנחס ספיר, שאישר הקצאת הלוואה מיידית. המאמץ השתלם. תעשיית הגלידה קיבלה תנופה והביאה להגדלת מספר המועסקים במפעלי החברה. עוד בהמשך יצאה חברת תנובה ב 1962 עם מוצר הדגל שלה, גבינת הקוטג’, הכול כך ישראלית. שטראוס, מטעמיה היא, יצאה לשוק עם גבינת הקוטג’ ב-2002.

בשנים אלה של טרום עידן חנויות מכולת בעלות מקררים משוכללים וטרום עידן הסופרמרקטים, תפקיד החלבן היה מרכזי ביותר. הוא היה מגיע בבקרים עם כדי חלב לפתחי הבתים ומעביר מכדיו אל כליה של עקרת הבית. בשיחות שהתנהלו אודות החלבן נהגו להזכירו בשני היבטים. האחד: כשהיה נולד תינוק שאינו דומה למי מהוריו נהגו להתלחש, שלא בפני ההורים כמובן, שהיילוד דומה לחלבן. השני –  אם עקרת הבית לא הייתה מרוצה מאיכות החלב הייתה זו מאשימה את החלבן בכך שמהל את החלב ביותר מדי מים.

עם המעבר לשיווק בבקבוקי זכוכית פסקה הטענה השנייה. בין החלבן לבין עקרות הבית היה הסדר והחלבנים ידעו תמיד כמה בקבוקי חלב להניח בפתחו של כל בית. הכסף היה מושאר במקום מוסכם והכל התנהל כסדרו.

חנות המכולת הראשונה בנהריה הייתה של משפחת הס (רות ויצחק) ברח’ קפלן 26. שם נבנה צריף קטן שחלקו יועד למגורים וחלקו שימש מכולת. מוצרי החלב אותם הכינה רות מתנובת העז הביתית נמכרו במקום ואלה שלא יכלו להגיע לחנות זכו לשירות המשלוחים המסור של יצחק שדאג לחלוקה אישית על אופניו.

עוד ניתן היה לקנות חלב ברח’ ויצמן אצל משפחת טלהיימר, אצל וולטר דויטש שהחזיק בחצרו מספר פרות חולבות ובמשק גלעדי שהיה בצפון נהריה.

בשנות ה-60 חל מעבר משיווק של חלב בבקבוקי זכוכית לשקיות פלסטיק אותן הניחו בתוך כד פלסטיק עם ידית. מהשקית היו גוזרים משולש קטן בקצה העליון המרוחק מהידית ומהפתח שנוצר מזגו את החלב. בעת זו כבר הצטיידו חנויות המכולת במקררים מתאימים ומקצוע החלבן נעלם כלא היה. נותרו רק הזיכרונות.

בהמשך החלו לשווק חלב גם באריזות קרטון ונכון להיום ניתן להשיג חלב הן בקרטון והן בשקית. ההבדל הוא במחיר.

השנים הראשונות בארץ בכלל ובנהריה בפרט התאפיינו במתן שירות אישי עד הבית תוך יצירת קשרים אישיים עם נותני השירות. מחיר שירות ההבאה עד הבית היה כלול במחיר המוצר.

עם חלוף השנים והתקדמות במודרניזציה חדל השירות עד הבית והשירותים השונים ניתנו במוקדי המכירה למיניהם. כיום, בצד המודרניזציה ישנה שוב חזרה אל השירות האישי ע”י אספקת מוצרים עד הבית, אלא שיש הבדלים כלעומת העבר: בעבר למשל לא הייתה אופציה אחרת ואילו כיום השירות עד הבית נובע מרצון הצרכנים משיקולי נוחות  בנוסף, בעבר מחיר השירות היה כלול במחיר המוצר ואילו כיום במרבית המקרים מחיר השירות אינו כלול במחיר המוצר ויש לשלם עליו בנפרד. כמו כן, בעבר השירות היה מבוצע ע”י אדם קבוע שזה היה מקצועו, עובדה שיצרה רמת אינטראקציה גבוהה עם מקבלי השירות. כיום מרבית השליחים, מספקי השירות, נמצאים בתפקידם באופן זמני ולכן בד”כ לא נוצרים עמם קשרים אישיים. כך או אחרת, כמו הגעתון, גם החלב ממשיך לזרום בנהריה.

עוד על תולדות נהריה ישמחו לספר למבקרים בבית ליברמן – המבנה העתיק והמיוחד מאד המשכן בתוכו את המוזיאון לתולדות נהריה.

שעות פתיחה: ימי א’  16:00 – 09:00,  ימים ב-ה 13:00 – 09:00, ימים ב + ד 19:00 – 16:00, שבת פעמיים בחודש בשעות : 14:00 – 10:00 (בתיאום מראש).

דוא”ל: nahariyamuseums@gmail.com, טלפון: 04-9821516.


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *